איפה מטיילים

תיאור הפעילות

מסלול זה מתאים במיוחד למי שחשקה נפשו במסע חוצה גבולות – גבולות גאוגרפיים, אקלימיים והתיישבותיים. אין מתאים לכך מאפיקו המתחתר של ואדי רשאש, היורד בחדות של כ-1000 מ' מֵהר בנימין לבקעת הירדן, ועל הדרך חושף מעיינות זכים ומלאי חן

אורך המסלול: 9 ק"מ

משך הטיול: 6 שעות

מים: יש להצטייד ב-3 ליטר מים לאדם. בקיץ – 5 ליטר. המסלול עובר בעין רשאש ובעינות פצאל.

ביטחון ועזרה רפואית:    מוקד בנימין: 02-9974106

                                    מוקד בקעת הירדן: 02-9940218

מפות: מפת טיולים וסימון שבילים מספר 6-5: בקעת הירדן ומזרח השומרון, בהוצאת החברה להגנת הטבע.

המסלול מיועד למיטיבי לכת בלבד.
יש צורך בשני רכבים למסלול.

תחילת המסלול:

נוסעים על כביש 60 לצומת שילה ופונים לתוך היישוב שילה. חולפים על פני אזור התעשייה, ובפנייה לאחר מכן פונים ימינה לכיוון שבות רחל. לאחר 300 מטר פונים שוב ימינה, לעוקף שבות רחל. בכיכר הבאה פונים ימינה ויוצאים דרך השער האחורי של שבות רחל ל'דרך נוף הכרמים'. בפנייה השנייה פונים שמאלה, ליישובים קידה ואש קודש. ממשיכים לנסוע ישר על פי השילוט להר קידה, עד שמגיעים אל האנטנה הבולטת בראש ההר.

הגעה לסוף המסלול:

חוזרים לדרך הראשית בין שבות רחל לקידה ופונים שמאלה דרך שער צהוב. יורדים בכביש מפותל ומתחברים לכביש אלון. בדרך אלון פונים שמאלה, עד שמגיעים למחסום צה"לי בצומת T. בצומת פונים ימינה (מזרחה), לכביש 505, ויורדים לבקעת הירדן. חולפים על פני מעלה אפרים, וכ-600 מטר לפני היישוב פצאל פונים ימינה, לכיוון עינות פצאל. פונים בפנייה הראשונה שמאלה ונכנסים בין קירות הנחל. נוסעים 3.5 ק"מ. בדרך חולפים על יד תחנת שאיבה של מקורות ומגיעים לעינות פצאל. לא מומלץ להשאיר את הרכב לבד בעיינות פצאל! אפשר להשאירו בשער היישוב פצאל, וללכת מהנחל 3.5 ק"מ ברגל.

תיאור המסלול:

חונים ליד האנטנה הבולטת בראש הר קידה ( גובה 844 מטר) ומנקודה זו מתחילים את המסלול עם תצפית מרשימה על כל האזור: הר בעל חצור ומדרגת הכפיפה המזרחית אל הירדן, יישובי דרך אלון, סרטבה ובקעת הירדן. שרידיו של בסיס קידה, שפוּנה בשנת 2002, עדיין ניכרים בשטח.

ממזרח לאנטנה, על יד מעגל בטון שנותר מהבסיס, מתחיל סימון שבילים אדום. הסימון עובר אל הגבעה הסמוכה, שבה אפשר לראות בור מים שמימיו מלאים בחורף ואפשר לרדת אליו באמצעות סולם מתכת. משם יורד השביל במורד השלוחה אל תצפית נוספת, 'אל מול גלעד', שאליה מוביל גם סימון שבילים שחור. מהתצפית יורד השביל בצורה מתונה, עדיין בסימון אדום, עד שמתחבר עם מעביר מים מתחת לדרך אלון, בסמוך לצומת העולה לכיוון גבעות שילה.

לאחר המעבר בצינור המים מתחת לכביש ממשיכים ללכת בנחל, ולאחר 600 מ' מתחברים לוואדי א־דבע (נחל הצבועים). ממשיכים עם הוואדי 700 מ' נוספים, עד לדרך 4×4. לאחר 500 מ' השביל יורד שמאלה מדרך העפר, ומוריד אותנו בשביל צר על מדרונות הנחל לעין רשאש (שימו לב שהסימון חודש בשנת 2017 והוא לא מגיע לעין דומא).

50 מ' אחרי המעיין יש פיצול שבילים בין הסימון האדום והסימון הירוק. מי שמעוניין לקצר יכול לטפס עם הסימון הירוק ולסיים בח'רבת גבעית. אנחנו ממשיכים עם הסימון האדום וצועדים במגמת עלייה, בשביל צר על שפת מצוק שבהמשך יהפוך לשביל רכבי שטח, עד שמגיעים לשיא הגובה. מכאן יורדים במתינות בשביל הולכי רגל לאורך השלוחה שמדרום לנחל רשאש. לאחר כקילומטר עוברים מימין לעץ שיזף בודד, שעל קוציו נצפים בדרך כלל בעלי חיים ששופדו על ידי הציפור חנקן, כדי להרשים את הנקבה ולזכות בזיווג. בסמוך לעץ יש גם שרידים של דרך רומית אלכסונית, שחיברה כנראה בין אזור גשר אדם (דמיה) ומעברות הירדן ובין מכמש וירושלים.

ממשיכים על השלוחה עוד כקילומטר, עד שהשביל מתעקל צפונה לכיוון הנחל ומתחיל לרדת בתלילות לעברו. לאחר 800 מ' מגיעים לעינות פצאל הנובעים בין עצי שיזף גדולים. במקום נמצאות כמה נביעות שבעבר נסכרו בידי אנשיו של הורדוס, והוּבלו באמות מים ליישוב פצאל, 6 ק"מ מזרחה מכאן, שנקרא על שם אחיו של הורדוס. מתחת לסכר יש ברֵכה רדודה מאוד אך צלולה.

ח'רבת גבעית

יש מסורת שומרונית  המזהה את גבעית כגבעון. דעה זו מתבססת על ניתוח גיאוגרפי של הכתוב בתנ"ך על רדיפת יואב ואבישי בני צרויה אחר אבנר. הקרב החל בגבעון ולאחר מרדף הגיעו המשתתפים בקרב "עד גבעת האמה אשר על פני גיח דרך מדבר גבעון" (שמואל ב', ב', כ"ט). יש יש הטוענים כי המשחק המסוכן של הנערים אשר התפתח לקרב בין בית שאול ובית דוד החל בגבעון שבהר והתפתח למדבר גבעון שבמדבר. זה מסתדר גם עם כיוון בריחתו של אבנר כמו שמסופר בסוף הנסיגה: "וַיַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, וַיֵּלְכוּ כָּל-הַבִּתְרוֹן, וַיָּבֹאוּ, מַחֲנָיִם"

הדרך האלכסונית

בתקופות הקדומות עלתה דרך ממעברות הירדן לירושלים. שרידים ברורים של דרך זו נמצאו באזור מעבר מכמש ובנחל ראשש. דרך זו מכונה במחקר 'הדרך האלכסונית'. הממצאים הארכיאולוגיים מתאימים לניתוח הפסוק שבו מתואר מסע סנחריב בדרכו לכיבוש ירושלים: "בא על עית (העי), עבר במגרון, למכמש יפקיד כליו, עברו מעברה, גבע מלון לנו, חרדה הרמה, גבעת שאול נסה, צהלי קולך בת גלים, הקשיבי לישה, עניה ענתות. נדדה מדמנה, יושבי הגבים העיזו. עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים" (ישעיהו י').

על פי תיאור זה, היישובים שבהם עובר סנחריב אינם ממוקמים על הדרך הראשית והם נמצאים ממזרח לקו פרשת המים, על הדרך שעלתה ממעברות הירדן לירושלים.

העיר פצאליס

התיישבות בעת העתיקה חייבת להבנות בקרבת מפעל מים. לעיתים מדובר במעיין ובמקרים אחרים יש צורך בבניית מפעלים מתוחכמים לניקוז מי נגר עילי.

בבקעת הירדן בנה הורדוס את העיר פצאליס על שמו של אחיו פצאל. עיר זו נמצאת במוצא נחל פצאל אל בקעה רחבה, ומובלים אליה מי מעיינות פצאל באמת מים ומפעל מרשים.

יוסף בן מתתיהו מתאר לנו כיצד "עשה הורדוס על יד העיר הזאת גם את הארץ שמסביב (בקעת פצאל) שהייתה שוממה לפוריה ביותר וקרא לה פצאליס". (קדמוניות היהודית, טז', 145).

העיר פצאליס התגלגלה בין ידיהם של יורשיו של הורדוס והנציבים הרומאים אשר שלטו אחריו ונחרבה במרד הגדול.

בשטח ניכרים היום שרידי מפעל המים. ראשיתם בסכר אלכסוני אשר מנתב את זרם מי השיטפונות לגדת הנחל ומאז את זרימתו. משם נמתחת אמת מים על הגדה הדרומית של הנחל ובדרך נראים שרידי טחנות קמח אשר ניצלו את זרימת מי האמה. האמה מתפתלת לאורך 3 ק"מ עד לבריכה עצומה בגודל 40X40 מ'. בריכה זו נועדה לאגירת מים והשקיית השדות בבקעה. האמה המשיכה עוד 2.5 ק"מ נוספים אל חורבת פצאיל (פצאליס). מפעל המים של פצאל שימש עד לתקופה הבריטית.

ניתן לבקר בבריכת המים של הורדוס מדרום לכביש הגישה לעינות פצאל. כיום בריכה זו ריקה.

בחפירות שנערכו בחורבת פצאל משנת 2011 נחשף בית מרחץ מרשים בעל רצפה כפולה, בית מגורים מפואר ומקוואות, וכן כנסייה מהתקופה הביזנטית.