הנצרות בבקעה

“ויהי בימים ההם , ויבוא ישוע מנצרת מן הגליל ויטבל על ידי יוחנן בירדן.ויהי אך עלה מן המים וירא את השמיים נבקעים והרוח כיונה יורדת עליו. ויהי קול מן השמים : אתה בני ידידי, אשר רצתה נפשי בו” (הברית החדשה ,מרקוס פרק א פסוקים 9-11 ).

הירדן היה מוקד לפועלם של שני אישים רבי השפעה: אליהו הנביא ויוחנן המטביל.

באחרית ימיו שב אליהו אל הירדן, למקום שבו שהה בראשית דרכו. אליהו הכה על מימי הירדן ואלישע, שהיה כנראה הראשון והיחיד המרמז על כי מי הנהר משמשים לטהרה (מלכים ב’ ה’, י”ד), הכה עליהם בשנית בשובו משליחותו.

נהר הירדן נתקדש בידי נביאים אלו בשתי פעולות הדת החשובות ביותר – היטהרות באמצעות המים והזדככות הנפש.

יוחנן המטביל מצא בירדן התחתון מקום התבודדות ושפע של מים. באותו נהר שבו ביקש אלישע מנעמן לרחוץ ולהיטהר מחוליו, קרא יוחנן המטביל לעם לטבול ולהיטהר מחטאיו.

הטבילה היא אחת מאבני היסוד של האמונה הנוצרית. בטבילה האדם שוקע במים כמי שנפרד מהעולם הזה ומחטאיו ויוצא מהמים אדם חדש , אדם נוצרי.

איש אינו יודע בדיוק היכן הוטבל ישוע אולם במאה הרביעית לספירה הקיסרית הלנה הגיעה לארץ הקודש וסימנה את המקומות הקדושים בירושלים וגם בנהר הירדן.

אתר הטבילה אשר סומן היווה נקודת ציון בתקופה הביזנטית לעולי הרגל הצליינים וכמו כן בתקופה הצלבנית אשר המקום המה אדם.

בתקופה העותומאנית, עלייה לרגל למקום היוותה סכנת חיים עקב שבטים בדואים אשר ארבו שדדו ולעיתים גם רצחו את המבקשים להתפלל במקום הקדוש.

בתקופת השלטון הבריטי אשר הביא רוגע ושלווה יחסיים לאזור נבנו באזור עוד כנסיות ומנזרים וכיום אנו מכנים אותו בשם “ארץ המנזרים”.

בתקופת המרדפים (1968 – 1970) כאשר באזור שרר מתח בטחוני תמידי ננטשו המנזרים ורק בחג ההתגלות הגיעו עולי הרגל לאתר.

כיום מצויים על גדות הירדן מנזרים וקפלות תפילה שנותרו נטושות , המנזר הגדול ביותר נמצא בבעלות הכנסייה היוונית האורתודוקסית ונקרא קאצ’ר אל יהוד (מבצר בני ישראל בערבית) . שם אחר לאזור הוא קס’אר אל יהוד,קס’אר פירושו הבקעה ,שבירה, תזכורת לנקודה שבה חצו בני ישראל את הירדן.

רוב המנזרים ממוקמים בצידו המזרחי של כביש 90 (דרך גנדי) מעבר לכביש המערכת .הטיול באזור מומלץ אולם רק בתאום עם צה”ל.